בתי הבאר (הבייארות) של יפו אותה מתארים אמנים וסופרים בהם נחום גוטמן, היוו “גן נעול” בנופי העיר של אז. הפרדסים המוריקים הוקפו בחומות, ונותרו רחוקים ובלתי נגישים. עם השנים התמזגו המרקם האורבני והחקלאי, רבות מן החומות הוסרו – פיזית ורעיונות, וכמעט שלא נותר זכר לימי הפרדסים המפוארים של יפו.
חשיבותם העירונית של בתי הבאר רבה ומשמעותית; מדובר בתופעה ייחודית שנוכחותה בעיר העכשווית עשויה להעשיר ולשדרג את המרקם הקיים. “הסרת החומות” עומדת בליבה של המדיניות שהציעה החברה לעיריית תל אביב-יפו, תוך שימוש באמצעים שונים ומגוונים שיאפשרו את ביצוע המהלך בשלבים וללא תלות זה בזה.
התכנית שמה לה למטרה לייצר מערכת שתאפשר מדיניות אחודה הנוגעת לטיפול עירוני עתידי בבתי הבאר, בין אם מדובר במבנים פרטיים ובין אם מדובר בשיפוץ עירוני או ציבורי. המדיניות מציעה סט כלים ותמריצים מודולריים שיאפשרו את שיפוץ הבתים באופן שיהווה תרומה ממשית לעיר – מן העבר להווה, וכן חשיבה פרוגרמאתית כוללנית על תפקידה של רשת מבנים זו בחיי דרום העיר
"הסרת החומות" עומדת בליבה של המדיניות שהציעה החברה לעיריית תל אביב-יפו, תוך שימוש באמצעים שונים ומגוונים שיאפשרו את ביצוע המהלך בשלבים וללא תלות זה בזה
צוות מוביל
רוני בורג, שי בן-אמיתי
